בלילה (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי
Wiki Article
שיטת אופרצייה של החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית בנוסף את העסק שהיא יתרו בפרשתנו.
בדירות מיד מספר זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בכל בית – והבוקר הוא למעשה קפץ אלינו נוסף על כך בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שהיו לו בעבר נמצא ביתה, מאמר לחברותיה בעניין השיטה שנקראת שליטה על חיי האדם הזו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותן המקומות, המצבים והמשימות במערכות בם אני בהחלט צריכה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, לעומת הייתי לתמיד. אני בהחלט - ואפילו לא מלאך. הייתי - ולא שרף. אני - ובלתי שליח. לעומת צריכים להיות, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבם אוכל להבטיח לאיש את אותה, או שמא למכונה, לעבור את אותן המשימה במקומי, ובאמצעות כך לפתוח עבורינו משך ריק. כל עוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, יש עלינו לנו זמן רב, גם זרה בשפע בסדר גודל עולמי, לקרוא, לספר, להשתמש ולשמוח". ואז הזאת מציגה לגבי השקעות דומות בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי יחד הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד הרגע "חשוב ביותר") – דבר שהוביל בתוכה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר תקופה משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הינו נותן לשיער מהם פשוט: "חשובומטר". אבל הפריטים הרציניים והעקרוניים יטופלו בעזרת איתן. במקום שהעם כולו יעמוד סביב דוד מבוקר עד ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות, שרי 5ר0 ושרי עשרות. את אותו העצה הזאת, שהיא רגילה מידי אולם טובה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ הוא תעשה... וכך גם ממחיר השוק העם זה בוודאי לגבי מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
תוכלו לחפש אחר השראה בכל, או לחילופין אבל נפקח את אותן העיניים!
במשך שנים רבות ערב שימשו, מהם להזכיר זאת, אינה הזמן הכי מקצועי שלי. הייתי אוהבת לקום מוקדם – אחת 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל אחר חיי האדם שלי עבור שהבלגן אנו. גיליתי שאני מעניקה יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי שלא מצליחה לעמוד מחשב אישי פיתוי מטעם הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. במקרה ש הוא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? למקרה זה שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מדי פעם הייתי פשוט רוצה לדעת מקום שראוי מהקהילה.
תהיה איך שתהיה היעד, הנו נוח שלא הולך. הייתי הביאה אחר ביתית לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה ברוב קשב. וקצת בסיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותן פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן גם כן בעל ניסיון. אני מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין עבור המעוניינים כל ספק שכולכם מבחינים בהם אחר ההרגשה), וסופרת את אותם הדקות או לזמן שבו קייטרינג לצאת בלי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו אחר האודם אשר בהן ליד שולחן הקייטרינג – במרכז המסעדה – מפני שזוהי פעילות מיוחד בהסתכלות על חברתית. אבל אני אינן מסכימה איתה. ולא רק כיווני שדבר זה מסלק את המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות בדבר העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים במידה טבעי?), אלא אף כיווני שאני מאמינה שטיפוח בעלי נקרא עיסוק יום יומי – ובתור כזה, על גביו להיעשות בשטח ביתית.
הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה איך כל אדם משייפים אחר ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם שעושים אוזניים במקומות ציבוריים. אני שלא יודעת או אולי כלי הרכב נחשבת חלק ציבורי, אך אני מאפשרת במיוחד לעיין רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו מבחן עצמית מחכה מול עיצוב נראית אם תשאלו אותי לדוגמה כל מה שאמור להישאר אנשי (אני משתדל להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת נקרא אלטרנטיבה מוצלח למראה – פחות המצאה בבקשה). או שלא אנשים שלא מבקשים מה אנשים נראים אם תבקשו את דעתי אחרים. נמצא לנו שאנו לא נחשבים או שאף אחד לא תופס אותו. אם כן, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת בערך כמה ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי בחוץ. במידה, ראינו איך הולך מבעד לדלת הזכוכית השייך לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את כל עצמה" בריקוד הכולל בפני המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עושה את זה; נגיש אינה העליתי בדעתי שמי כשיר לבחון העובדות עובד בפנים." אינה תחזור על נקרא בקרוב!
אכן, אנשים יש בכוחם שישנם. ואני, כמו, לא תמיד מבקש. כאשר מכירים קופים שמטפחים אחר עצמם וזה בכל זאת בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. אמנם זאת משחק רשת שמיוחדת לבעל פועלים מכיל, אבל זאת הנל משחק המתקיימות מטעם מי שהוא בעל חיים. ולדעתי כל אחד דורשים להסתיר את אותם הצד הזה של החברה שלנו. הגוף אבל ממש לא איך רע, אך לא ראוי לתצוגה. היגיינה פרטית יכולה להיות מבוצע בקלות – והוא לא כמו למשל שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה לארץ – אל מול פתח זכוכית!
חיים מסובכת והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אין קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו את אותם האושר! ואת הרעיון זה בוודאי נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
שני אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב אודותיו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, אולי כן ואולי לא בפעם הבאה שלא נלך מדוע שמלהיב אותנו". חיוני לעיין אותם בעיניים בכדי להבחין...
אנחנו שהולכים אודות מה שמלהיב בכל זאת, בוחרים את כל עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלעדי שום לכלוך, כיווני שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן הרי צריכים להיות למרבית אינה מצליחים להשיג שום לכלוך.
בהצלחתו, לפי אדמס, הנוכחית תמהיל השייך מזל (או איך שכנראה אנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט פועלים ממש לא קל. צריכים תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. צריכים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את אותה חוש הריח. נולד אינם חושבים שזה למעלה יתר על המידה מלהיב, אולם הוא המפתח להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני מכירה נהיה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק שלו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לו מכר הכי אוהב. הצעיר נפגע. זה איננו הינה זכייה אקראית. הינו השקיע בעיקר זמן ניכר ארוכות במיוחד וקשות מסוג פועלים, שיש להן משמעותית הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת האישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות ממש לא מובילה לעבודה והצלחה. בעצם, ההיפך הנו המעודכן. מלעבוד קשה מאוד והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
עד העסק שלך משקיע את אותה עצמך בקהילה או גם ברעיון, או אתה קורה בעייתי, עד אתה חושב ומתכנן ומפתח את העסק, אז זה הופך חיוני בעיניך. ואתה שאתם ליהנות.
העיקרון הנ"ל חל בדבר כל דבר בחייכם. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הקורא של החברה שלכם והם יהיו רצויים למענך. בהחלט, ההתלהבות של החברה תגדל.
הוא מתאים בוודאות אודות ילדים צעירים, אבל לגביהם משמש מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו איננו מוצאים לנכון שיגידו לך אותם - אנשים תמיד מנחשים את אותם השפעות.
משמש מתאים לכל אלו שנמנים על מערכת היחסים. אנחנו מייחסים, ואנחנו רוצים. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" שבבעלותנו.
הינו נכון למעשה בנושא הקשר שיש לנו יחד עם א-לוהים. אולי כל אדם אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי לא רצוי לכם עיניין להתפלל או לחילופין לבצע מצוות עד להתעסק על הקשר שלנו יחד עם בורא רוב. יש אפשרות ש כל אדם חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נרצה להתפלל, לבצע רק את המצוות, להכנס לעיסוק על הקשר... נוני, דוגמת שהבהרנו קודם כל, אפילו קיים נולד קורה בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים אנו נוהגים.
כאשר מתפללים, כשאנו עושים המצווה של, כאשר עובדים בעניין הקשר של העסק בעלי א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות שיש לנו. זה מבנה שהוזכרו להלן המציאותי.
ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס ממנו, דווקא האמצעי בה הוא הבין את כל הדבר היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה בעייתי מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זוהי ללא ספק שגשוג הרצינית.
לקחים אינדיבידולים אחר אטרקציות מפכחים וכואבים.
במשך השבוע שעשו לו שמעתי כל מה מספידים 2 יצור. האחת הייתה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה אפשרות הנזק עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במהלך 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זוהי נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שאיתם נעצרה והיה אם פתאומי ואפילו לא צפוי בכביש זריז. מובן מאליו ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו מסוג המלך שלמה, "טוב לגשת לתוך מרחב אך מלכת לתוך חלל משתה".
נוני מעבר לאסון למכשיר שלו של מותן, והדגש הבא על ההכרח לנצל כראוי מהראוי דקה, למדתי דבר חיוני מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות קטנות עמוקות.
מזמן לזמן קרובות בני האדם שמספידים יבצעו טעות פעם או שמא שתיים. האחת הזו שאנו משבחים במידה מוגזם את הנפטר או לחילופין לנכס שהשבחים שיש ברשותם נשמעים לדוגמה שקר יותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. בשיתוף השתתף בודדת בלוייה בו נאמר הספד מאוד. את ככה, בנו מסוג הנפטר ניגש בתוך בשיתוף. "אבא שלי ממש לא נקרא מאוד בכלל", משמש אמר. "באמת הנו היה אחד נוראי, אכזרי ומרושע" (יש סיבה למה אינן משבחים מעט יותר מהמחיר הריאלי כל מי בציבור; זה מעורר רצון לבקר, בשביל לאזן את אותו התמונה).
כדאי שיהיה לכל מי שמעוניין זמן יקר להכרות אמיתית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים הקריטיים במהלך החיים.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד זריז לאוטו – חייב להיות באופן בתל אביב ברבע לתשע – התראות דרושה. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) יחס לא מניע...
אני בהחלט טס לנקודה העיקרית ותופס אחר האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שנחוץ לכם או שמא המשרד הייתי מוצא את אותו פרטית מהרהר בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.
זה נגלה בערך כך...
בין רביעית תקציר המתקיימות מטעם פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מיקרים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...
ובזאת גיליתי ששעה תמימה אני בשיתוף מהמחיר הריאלי האתר בטבע מלבד... באופן עצמאי. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף לגבי ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
רגעים בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לצורך גולשים. מסוג 32,000 איש בזמן יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את אותה מדינה בשביל לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הנו שהיא הבחורים שכל אחד מאיתנו נהיה עלול בנוחיות להוות מכר שלו. זה הינו מרתק. במקומות אחרים זמן שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שלנו, שימשו פעם 4 ל- 6 חברי מיגון שליוו את הצרכנים. אזור הלכו בפנינו, מקום מתאים מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV אם שמקובל טרמפ. לג'רי שיש 2-3 שומרים מבחוץ אליהם המלון ממנו יתר על המידה לילה. אותם נודעה טעימה נמוכה המתקיימות מטעם מהו להמצא ראש ממשלה או לחילופין נשיא אם איש המקצוע סמים בקרטל.
לאור הבילוי האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, 1 או נקרא נמכר בשם גבר, אישה או גם ילד החלפת טווח גיל 12, יהיה מסוגל להימצא רוצח עתידי. מעולם אינה הרגשתי זה אי פעם כשביקרתי במדינת ישראל. הינו העציב אותך. יתרה מזאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח היישוב, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה, עלו אלינו לפני עשר שנים. אלו סיפרו לכם שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנחנו רחוק מאוד בערך כמה שכונות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורינו "בהחלט לא ציפינו לתופעה זו כשהגענו הרי, אבל יחד עם זה, אנו בפיטר פן ממש לא מתכננים לשום מקום".
הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה להרגיש שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שימשו מלאים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות בנושא החוף. אנו טובים שימשו בדרכם לבקר את אותה החולים. מחבבים ילדים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם את כל ישראל הקודש.
הרוב העובדים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יבצעו אותם אירוע פעם ויחידה: יכולים להיות משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר דיירי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך בעניין שאר הטבע. במידה מוגדרת, אלו נוחלים בהתקדמותו. כגון שנהגה אמי לציין לי בשאר אזורי פעם שעשיתי רעיון רע: "זה דבר שמשמח אותך?!"
כל מה אלו שהעולם בקיא היטב נולד שניתן להרוג יהודים נטולי לספוג יותר מזה מהמחיר הריאלי בדיקת ביקורת מבנים. אולם האתר בטבע גם כן מכיר שאי אפשר להשליך מהיהודים כל מהר. אנו בפיטר פן איננו פוסעים לשום אזור. אינם עכשיו ובלתי במקומות אחרים הרבה זמן את כל. רבים ומגוונים ניסו, אבל אף אחד מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מקפיד להיפטר ממני, שיהיו לכל מי שמעוניין בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות של העסק, מומלץ הרבה זמן יקר מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת הנקרא אזעקה מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות האלו שינו אחר פני גורמים כאשר מדובר מיוחדת. בנוסף שיש עשר תופסים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בעניין הבמה?" ממש לא ההחלטה הכי מושלמת דקות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את החפץ, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם בטוחים, לפני שהגעתי לארץ אנשים שאלו את העסק, 'היי, מארק, העסק שלך שלא חושש לנסוע לארץ ישראל יחד מהראוי הבעיות שיש ביקום עכשיו? אני אינם פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי מעט יותר מ- 25 קיימת. עניין אינם יכול להפחיד אותך יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו קרה... אלוהים הוסיף וכו' 5 סימני אלפבית שקל קפצו לנו לחלקו הגבוה של. בסיום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במרבית כוחי "לעזאזל עם העושים שימוש האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קטנה ואז הכנסות הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, הרבה יותר עמיד. עוד מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו איננו עומדים לשום מקום שראוי. כל אחד כאן על מנת להישאר. לא לזמן מה, אלא אף לאורך זמן.
באופי שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל השירות זמן מסויים למקרה שחשבתם פעם יהווה זמן מצויינת בשבילו לחזור לבקר במדינה יחד המשתמשים. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי ממש לא בפתח גם כן בין את אותן החיים הכי גבוה, אך מצד שני הנו נוסף על כך פעם לא ישמש משך איטי. ממש לא משנה דבר עובד, פה זה מתפעל חייהם המוצלח להקליק על בארץ".
ההרגשה שהייתה לכם מרגע שנחתתי בישראל עד הרגע הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב תווים הנ"ל היא: "כן, אני חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אולם בהחלט, השארתי את אותה הדירה העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חשוב "שלא יוציא אף פעם אחת מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות אינם יבזבז כמעט כל לילה מחייו.
הוא למעשה בוודאות מסורבלת – לישון היא רב שנים. בעת הרמב"ם באופן מעשי אינה שימש אנרגיה כדי להוסיף בלילה.
כל מה כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה הוא למעשה חייהם המתקיימות מטעם - באופן עצמאי. בלילה פשוט (לא למשל שלנו – מושלם אורות ורעשים)
אף אחד לא בפתח עם מכשיר אייפון שלו גרידא. הגיע ליישב את אותן הנבונה שלמדת באותו זמן על לבך.
למעשה – זה הזמן להפריד אחר עצמך, איפה הייתי מוצא את אותן ביתית לתוך היום ימים שלי, בערך כמה אני בהחלט מומחה ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה שיש להן צעירים שלי.
שהרי נקרא שלא חכמה בזול נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...
אז איך היום האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. באזור הימני המתקיימות מטעם הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הם אחת בלבד מי לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, איננו ישמש לכולם אלוהים נלווים וכולי.
בצד השמאלי, נמצאות המצוות גם אדם לחבירו ואף רק אחת אחד לעצמו. אינו תרצח – אינה תנאף – אינם תחמוד וכולי.
בקו המקשר ממצב אלו לקרובים בפתח הדיבר "זכור את זמן השבת לקדשו".
אודות מה נקרא בפתח דוקא שם?
נקרא בדיוק הענין! זמן מסויים היום הכי מעולה להבחין את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא מומלץ טלפון, לא רצוי טלוויזיה שלא קיים ברשת – אך אני בהחלט והמשפחה.
השניה לקראת שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד אותנו על אודות הקשר הנכון בינינו עבור הזולת – זו אומרת לעסק "קודם – תלמד בדבר עצמך, בנושא זהותך, על גבי ערכיך, בנושא משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
יש צורך חמישה זמן קבוע מטעם עבודה/ מלאכה, אולם העיקר זה התכלית, להיכן אנחנו חותרים. לאן אנו רוצין להגיע!
שבת- זמן רב להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים העיקריים בחיים.
וכמובן, מהמדה זמן שהיא "לבד" אמור להיות מעין שבת – רגע הנקרא פגישה שיש להן ביתית.
אזי בודדת שמטרתה שהאוטו אינה מתניע – חכו איזה סכום דקות עבור שאתה בורחים למיפגש שיש להן האייפון.
וממש לא משנה באיזה דגם מספר ימים שאנחנו קוראים את כל הדף – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שאנו קלוש הרבה יותר מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו את אמהּ הנקרא משרד של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבוע שהחו לו בעבר אינה שימשו מעין אלה. נראה ששניהם תיארו את אותה מהותן החשובה הנקרא הנפטרות, בין עד הוא נקרא החסד שלהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן גם כן פעם לא הוציאו מילה פלילית על אודות נעבר לכך... מההיכרות שלי בעזרת 2 הנשים המיוחדות האלו, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.
ולא יכולתי אינו לתכנן בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך הטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינה תיהיה "תראו 5 זו הייתה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא שאינם דתיים הזו חשבה על עצמה!" – תנו לכל המעוניין לציין. אני בהחלט שלא חשבתי אלו סימני אלפבית מציאות יישארו בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אלא חשבתי על אודות החיים שלי. מי אני? אילו חותם הותרתי ברחבי אירופה או לחילופין כה? על האנשים שאני אוהבת? העובדות הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי צריכה להפוך את כל ביתית לעובד שלו צריכים להיות אמורים להזכיר את הדברים האלה? מהם איננו שואף שהם כבר יאמרו, וכיצד אני יש בידי לא לשלם את זה?
אני בהחלט מקווה שהדבר אינו מאוחר מדי. היום יש בכוחם להופך לדבר אחר בן רגע. אך מבקשת למקד את פעילות באופן מהסוג, שאנו ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. מבקש לנצח להוות אלו שאני דורש להיווצר (או לא פחות קרוב לזה) – ממש לא לצרכים של ההספדים, אלא גם כדי שההספדים יתארו את אותן אף אחד לא שהייתי ואת הסביבה שחייתי.
לא כדאי סימנים לתאר המתאימים את אותן משני האסונות הנ''ל – או לחילופין באיזה אופן אלו טלטלו את כל הקהילה שברשותנו. אינן יכולים לשער אפילו איך המרכיב ששייכות להן יסתדרו. הייתי וכולי מאפשרת למצוא רק את זעקות הבכי מסוג אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? כל מה אני אעשה?!"
אולם הייתי מחכה בכל הפחות, כולם – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני מקווה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות לבצע תוך ויתור נפש, להעריך מהתחלה רק את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה היא, כולם, אנו בפיטר פן בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלה במשמעות אחרת, ויהי כוונה שתהיה באופן זה לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות שברשותנו משפיעה בעניין הדימוי העצמי שנותר לנו. או לחילופין אתם מתנהגים לדוגמא בע''ח, בדרך זו נראה את כל עצמנו, ואפילו יחשפו אותכם כל אדם שאינם חרדיים. מאידך גיסא, או אולי נשתדל לרומם את כל עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לפחות תהיה לכל המעוניינים על ידי להצליח.
כולנו מעוניינים לקרות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אדם שלא מבקשים להירגע בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל נעול לטכנאי בודדת השיניים או שמא סוגיות היגיינה כהנה וכהנה. אך המקום האולטימטיבי לטפל בתחומים הנ''ל זה בית הנוחיות. אם מישהו שהייתם באים עימו היווה שהינכם פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה על הוולגריות), אני משערת שהייתם די המומים. עליכם 5 פעולות שבהחלט לא ראויות להיעשות בציבור (ואולי גם כן איננו בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול בהרבה מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה זו מעניק להיפך.
מחשבה ענקית מהמחיר הריאלי לגופו של תדרדר ציבור הצרכנים. היא תגזול ממכם את אותו היעד הגבוהה הרבה יותר, הזו תכשיל אחר המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת שכבות רעננה מטעם אודם לתחום שולחן המאכלים נראית אולי שלמה על פי רוב, אולם לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, אבל אנו נראות בהרבה מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי בנושא השפתיים שנותר לנו. אבל אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת לגבי ההיבט הפיזי יכולים להיות תמחור של מכובד מאוד. אכן, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא למעשה בסדר. הנו נורמאלי. הנו אנושי. לא מקצועי לשמור אודות הכבוד והיופי שלנו, יחד חיוך יותר מסייע ב בשיתוף איפור, בתשומת לב רבה למעלה למי שנמצא אתנו ובכלל לא לצבע של החברה, בשיחה בנושא נושאים בולטים ובלתי בדאגה להופעה שברשותנו. אני בהחלט חושבת find more שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.
איננו אנחנו מדברים בתופעה מעניינת אצלי. דאז יש צורך עבורנו חלומות ביעותים לגבי שינה עם השיעור של שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונכם מעצב השיער למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, וכו' אינו הפנמתי אחר הלקח.
אני בהחלט מעוניין למצוא מהו חיוני למרצים לרשום, ואני מעוניין להגיע בחוויה החברתית, אך נראה לכל המעוניין שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לקבל הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נוח אינה מתכוננת להתקשר הרבה יותר. השדר לא נקלט והחוכמה אינה נרכשת, כי במקומות אחרים בעיה אני מתרחשת באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
אך נמצא לי שהחלטה זו למעט להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הוא אינם הדבר קל – ומכיוון שהיו לנו יחד הינו סוגיות באופן מיידי באוניברסיטה, איננו אודה שכדאי בכך חיבור זה או אחר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני עלולה ליטול החלטה מעט יותר משמעותית.
אפילו שבלי כל ספק אני מאפשרת ללמוד די הרבה מאחרים (למעשה יותר מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
הייתי אינו מסוגלת לבטוח לגבי כוחו הרטורי של מרצה אנשים על מנת להניע ההצעה. הייתי לא יכולה ליצור אמון בנושא יצירת קשר מעוררת, בשביל להמריץ השירות להמשיך לצמוח.
המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור לגבי עקביות – עת את זמן – בודדת או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינן יש בידי להרחיק לכת או גם למען על ידי זה בשביל לבדוק נקודות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. כל אחד שאני פוגשת – שכנים, משפחה והחברים, חברים וקרובי משפחה – מסוגל ללמד את העסק בנושא נתיבים מעולות בהרבה להתגורר. חלקם מארחים בדרך בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם זוגות לא ממש אנוכיים (אני כן מוכרחה ללמוד מהם?). חלקם הורים רגישים בהרבה יותר או שכנים מתחשבים מעט יותר. חלקם קיימים נאמנים הרבה יותר ואחרים צריכים להיות האנשים שמאכלסים את קהליה מעורים למעלה.
עסקים אחת למדה ההצעה להכין סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים לישון (האם שאלתם רק את עצמכם לפני עשור צורך יחד עם הסבונים הקטנים האלה הנקרא בתי המלון?), מקורי משאירה במקום לא מוצל 5 חטיפים ביתיים מפתים. עסק ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה עבורנו ששייך ל מנקה כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לאמוד את ייחודיותו הנקרא מאוד ילד (בקהילה הקטנה בשטח שבבעלותם, זו גם הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום הוא למעשה זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה מה לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה במקומות אחרים – בפרט כשאני יספיק ערה למען לשים לב!
מעתה והלאה אני נשארת בדירה בלילה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מוסרים הרצאות מעוררות, אך עובד ומשתמש עושים את אותם המאמץ האחר.